#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יח. אמר רב יהודה אמר רב חבית שנפלה לים הגדול לא עלתה לו טבילה. איזה משקה היה בחבית ומדוע לא עלתה לו טבילה?<br>	"רש""י פירש שהיו בה מים, ושמא כל המים שהיו בחבית עומדים יחד ושמא בא זה ראשו ורובו במים שאובים ופוסל תרומה. והתוס' (ד""ה אמר) פירשו שהיה בה יין לבן ומי הים קוו וקיימי ושמא עדיין הוא צבור ועומד במקומו ואינו ניכר ולא עלתה לו טבילה כי טובל ביין <sup>יד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יד.  הרמב""ן כתב שיש מפרשים משום שגי לוגין מים שאובים שעומדים במקום אחד פוסלים אותם מ' סאה שבים הגדול שהוא טובל בהם ואף דקיי""ל דאין ג' לוגין פוסלים מקוה שלם, שאני הים הגדול שהם מים מלוחים ואינם מתערבים עם המתוקים. וכתב הרמב""ן שאינו מחוור. והריטב""א כתב שהנכון בזה הוא מה שפי רש הראב""ד בשם ר' משה הדרשן שהיו בחבית מים וכיון שהים הגדול מימיו מלוחים וכבדים אין המים המתוקים מתערבי ם עמהם וכיון שהם ניכרים אינם מתבטלים ואינם ניתרים בהשקה, וחוששים שמשהו מגופו נכנס לאותם המים ולכן לא עלתה לו טבילה .</span>"	מכות ד. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	יט. כיצד מתבארים דברי ר' מאיר שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומים? 	"רש""י (ע""פ פי' תוד""ה לוקיו) פירש שמקרא שמביאים לידי מכות דהיינו מלא תענה אינו מביאם לידי תשלומים אלא מקרא ועשיתם לו כאשר זמם ומש""ה לוקה ומשלם <sup>טו</sup>. וה""ר מאיר מבורגוני (בתוס' שם) פירש דה""ק שילא תענה' אינו נצרך לאזהרת חיוב התשלומים של 'כאשר זמם', מאחר שתשלומי ממון אינם צריכים אזהרה, ולכן ניתן לחייב את העדים ממון מכאשר זמם ומלקות מלא תענה <sup>טז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>טו.  וביאר הריטב""א פרש""י שאם זה שם אחד אז אפשר לחייבו רק ממון או מלקות משום שלא נעקר הפסוק לגמרי אבל אם זה שני שמות א""א לחייבו רק באחד מהם שאז פסוק אחד נעקר לגמרי.
<br>טז.  והרמב""ן סובר שאף עונש ממון צריך אזהרה, ופירש שאין צריך את 'לא תענה' לאזהרה לעדים זוממים כיון שלומדים את האזהרה מ'לא יוסיפו לעשו ת עוד' ולכן ניתן לחייב מלקות מלא תענה וממון מכאשר זמם. והריטב""א הביא את פירוש התוס' בכתובות שהמקרא המביא לידי מכות לא נכתב ליד המקרא המביא לידי תשלומים והלכך לא הוי לאו הניתק לעשה ולוקים עליו .</span>"	מכות ד. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כ. 1) מנין לר' יהודה שלאו שאין בו מעשה לוקים עליו 2) מדוע הקשו כאן מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור ולא הקשו כן בשאר צד השוה? 	"1) מהצד השוה ממוציא שם רע ועדים זוממים שאין בהם מעשה ולוקים עליהם, וס""ל דעד זומם הוא חיוב ממון ולכן אין לפרוך שהם קנס, וצד חמור לא פריך.<br>2) כתבו התוס' (ד""ה אלא) שהקשו כאן כיון שהם משונים ביותר<br>משאר מלקויות שזה אין צריך<br>התראה וזה לוקה ומשלם מה שאין<br>כן בשאר מלקות. עוד תירצו שכאן יש בשניהם צד חמור שהם לוקים על דיבורם <sup>יז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יז.  הרמב""ן פירש שבאופן שיש בנלמד איזו חו מרא שאין באחד מן המלמדים , אז אין פורכים משום צד חמור, אבל באופן שאין בדבר הנלמד שום חומרא שאין במלמדים, בזה יש תנאים הפורכים משום צד חמור. והריטב""א הביא את פירוש הרא""ה שלא פרכינן צד חמור אלא כשהחומרות הן בעיקר אותו דבר שאנו באים ללמוד מהם, כגון בכאן , שאנו באים ללמוד לענין המלקות, ומוציא שם רע חמור שלוקה ומשלם ועדים זוממים שלוקים בלא התראה, אבל בהצד השוה דעלמא אין החומרות באותו דבר שאנו באים ללמוד מהם, ובשם ר' מאיר האשכנזי והתוס' בכתובו ת כתב שכאן פרכו משום שלעיתים בעדי ם זוממים יש חומרא דמו ציא שם רע להיות לוקה ומשלם, כגון שהעידו על האדם שהוציא שם רע, ונמצא חומרא שוה בשניהם.</span>"	מכות ד: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כא. מה לומדים מהפסוק 1) לא תענה ברעך עד שקר 2) והנשארים ישמעו ויראו ולא יוסיפו עוד? 	1) לרבי מאיר לחייב מלקות לעדי שקר. לרבנן לאזהרה לעדים זוממים.<br>2) לרבי מאיר 'והנשארים ישמעו ויראו' להכרזה, 'ולא יוסיפו עודי לאזהרה לעדים זוממים. לרבנן כל הפסוק להכרזה.	מכות ד: - ה.		
